הרשות הפלסטינית אינה יכולה להרשות חופש ביטוי

מאפייני השלטון של הרשות הפלסטינית

ב־2 באוגוסט 2016 חתם מחמוד עבאס על הצהרה התומכת בעיתונות חופשית ובחופש הביטוי, ואף קבע את 1 באוגוסט כיום לאומי לציון חירויות אלה בתחומי הרשות הפלסטינית. המהלך הציג את משטרו כפתוח וליברלי יותר בעיני משקיפים במערב, אך עבאס נסוג במהרה מהתחייבותו לקדם חברה פתוחה יותר. ב־2017 חוקק עבאס את חוק מניעת הפשיעה האלקטרונית, שנועד לצמצם את חופש הביטוי בפלטפורמות דיגיטליות. החוק הדגיש את הקשר ההולך ומתהדק בין הגבלות הרשות הפלסטינית על חופש הביטוי ובין הדיכוי הפוליטי הרחב שהיא מפעילה. מותו של ניזאר בנאת, פעיל פוליטי פלסטיני ומבקר חריף של הרשות, הוא דוגמה טרגית לכך. בנאת מת ב־24 ביוני 2021 לאחר שנעצר והוכה באכזריות בידי כוחות הביטחון של הרשות. מותו משך תשומת לב עולמית להסתמכות הגוברת של הרשות על חוקים דכאניים, כמו חוק הפשיעה הקיברנטית מ־2017, כדי להשתיק התנגדות ולהעניש מבקרים. 1

לצד חוק מניעת הפשיעה האלקטרונית מ־2017, אושר באותה שנה גם חוק הפשיעה הקיברנטית שנועד להסדיר שימוש ברשתות החברתיות ובאינטרנט. החוק העניק לרשויות סמכות לעצור, להעמיד לדין ולהעניש בגין תכנים מקוונים שנחשבו איום על הסדר הציבורי או על שמם הטוב של נושאי משרה ציבורית. פעילים, עיתונאים ומבקרים אחרים של הרשות עמדו דרך שגרה בפני איומים וצעדי ענישה בשל הבעת ביקורת. יחד, החוק ואופן אכיפתו חשפו כיצד המערך המשפטי־ביטחוני הפלסטיני טיפח אקלים של פחד ודיכוי פוליטי.

התפתחותה של החברה הפלסטינית עוצבה בנסיבות מאתגרות, ובראשן מציאות השלטון הישראלי וקשיי חיי הפליטות. בהיעדר מוסדות פוליטיים לאומיים — שנאסרו על פי החוק הצבאי הישראלי בין 1967 ל־1993 — הסתמכה החברה הפלסטינית היסטורית על רשת חזקה של ארגונים אזרחיים. לצד תקשורת תוססת מילאו ארגונים אלה תפקיד מרכזי בהתמודדות עם קשת רחבה של סוגיות פוליטיות, חברתיות וכלכליות. 2 לאחר הסכמי אוסלו, הקמת הרשות הפלסטינית ב־1994 עוררה תקוות לדמוקרטיה, אך גם חשפה סימנים מוקדמים של סמכותנות. היעדר בחירות סדירות וריכוז הכוח בידי דמויות כמו יאסר ערפאת ומחמוד עבאס חסמו התקדמות דמוקרטית אמיתית, והולידו מערכת פוליטית המתאפיינת בפלורליזם מוגבל ובריכוזיות הולכת וגוברת של סמכויות. 3

מאז הקמתה השתמשה הרשות הפלסטינית בחוקים שונים, כמו חוק הדפוס והפרסום מ־1995, כדי להגביל את חופש הביטוי. בתקופת הנהגתו של יאסר ערפאת, הצנזורה הפורמלית לא נאכפה בקפדנות, אך גבולות הדיבור המותר היו ברורים. ביקורת על ממשלו של ערפאת נאסרה לחלוטין, וכלי התקשורת צונזרו לעתים קרובות כדי להבטיח שיוצגו רק תיאורים חיוביים של הרשות ושל הנהגתה. עיתונאים נהגו לצנזר את עצמם, ועורכים הסתירו דרך שגרה מידע רגיש כדי להימנע מנקמה כלכלית או פוליטית. במקביל, גורמי ביטחון של הרשות ניטרו וצינזרו מידע לפי הצורך, ופעלו בלי פיקוח של גוף צנזורה רשמי או מסגרת חוקית. 4 דיכוי חופש הביטוי הוצדק כנדרש למען אחדות לאומית ויציבות, אף שחנק את הפלורליזם הפוליטי וחסם מאמצים לדמוקרטיזציה בתוך הרשות הפלסטינית.

מאז חקיקת חוק מניעת הפשיעה האלקטרונית ב־2017 הגבירה הרשות הפלסטינית את מאמציה לשמור על יציבות על רקע הביקורת הגוברת על שלטונו של הנשיא מחמוד עבאס. החוק הפך לכלי מרכזי בידי הרשות לדיכוי מחאה ציבורית. הדגש שהרשות שמה על יציבות משמעותי במיוחד כשעבאס מתמודד עם אתגרים מצטברים ללגיטימיות הפוליטית שלו, הנובעים מהיעדר בחירות ומכישלונו להשיג התקדמות פוליטית ממשית.

צעדי הרשות עוררו גינויים בזירה הבינלאומית, בין היתר מצד ארגוני זכויות אדם והאיחוד האירופי. חרף אשרור אמנות בינלאומיות בדבר חירויות הפרט, הרשות ממשיכה לדכא את חופש הביטוי מבית. הדיכוי המתמשך החליש את החברה האזרחית הפלסטינית, והותיר אותה ללא יכולת למנוע את שחיקת הערכים הדמוקרטיים או לתעל ביקורת באורח אפקטיבי. הגבלות הרשות על חופש הביטוי נראות כאסטרטגיה מכוונת לשמירת יציבות בתוך אי־ודאות פוליטית, לרבות חששות בנוגע לירושה ולמאבקי כוח פנימיים.

ככל שהרשות ממשיכה להתמודד עם אתגרים פוליטיים, ובהם תחרות עם חמאס ותהליך פוליטי תקוע, דיכוי הביקורת עלול להזין דווקא את אי־היציבות שהיא מבקשת למנוע. הרשות הגבילה באופן שיטתי את חופש הביטוי — פרקטיקה המוטמעת כיום בחקיקה, ובייחוד עם חקיקת חוק הפשיעה הקיברנטית ב־2017. החוק מעניק לרשות סמכויות רחבות לפקח על תכנים מקוונים, ומאפשר מעצר והעמדה לדין של מי שמפרסם חומר הנחשב מאיים על הסדר הציבורי או ביקורתי כלפי נושאי משרה בממשל.

חוק מניעת הפשיעה האלקטרונית מ־2017 נותר כלי מרכזי באסטרטגיית הרשות לפיקוח על הביטוי המקוון ולצמצום האופוזיציה. 5 החוק נשען על חקיקת צנזורה ותיקה שהגבילה את חופש התקשורת המסורתית, לרבות עיתונות מודפסת וספרות פוליטית. הוא נועד במיוחד להסדיר את זירת המדיה הדיגיטלית של ימינו, שבה אתרי אינטרנט מתפקדים ככיכר העיר המודרנית ופוסטים ברשתות החברתיות עשויים להשפיע יותר מכותרות של כלי תקשורת ממוסדים. בגדה המערבית ובמזרח ירושלים בלבד מוערך מספר משתמשי האינטרנט ב־1.7 מיליון. 6 חוק מניעת הפשיעה האלקטרונית מ־2017 מעניק לרשות סמכות רחבה להטיל קנסות כבדים ולעצור אנשים, ובהם עיתונאים וחושפי שחיתויות, המבקרים אותה ברשת. החוק חל על כל מי שמשתף או מצייץ מחדש תכנים כאלה. מי שנחשב בעיני הרשות כמי שמערער את הסדר הציבורי או מאיים על הביטחון הלאומי ועל האינטרסים הפלסטיניים צפוי לעונשי מאסר של עד 15 שנות עבודת פרך. 7

יחד עם חוק הדפוס והצנזורה מ־1995, חוק מניעת הפשיעה האלקטרונית מ־2017 מהווה את המסגרת החוקית שבאמצעותה מבצעת הרשות גלי מעצרים נגד עיתונאים ופעילי חברה אזרחית. פגיעים במיוחד הם אנשים המקושרים לקבוצות אופוזיציה משמאל ולארגונים אסלאמיים. היסטורית, מעצרי הרשות הופנו בעיקר כלפי עיתונאים המקושרים לחמאס ולג'יהאד האסלאמי, ובפרט כלפי מי שסיקרו אירועים בגדה המערבית עבור ערוצי לוויין אסלאמיסטיים שבסיסם ברצועת עזה. זמן קצר לאחר יישום החוק החדש נעצרו חמישה עיתונאים המזוהים עם חמאס — ממדוח חמאמרה, קותייבה קאסם, טארק אבו זייד, עאמר אבו עראפה ומוחמד אחמד חלאיקה. אולם ככל שהחוק נאכף החלו שירותי הביטחון הפלסטיניים לעצור גם עיתונאים שסיקרו מחאות נגד הרשות ונגד מדיניותה כלפי רצועת עזה. בעוד מעצרי העיתונאים המקושרים לחמאס ולג'יהאד האסלאמי לא עוררו תגובות של ממש בקרב הפלסטינים, מעצרם של פעילים חברתיים ופוליטיים — רבים מהם צברו בולטות ברשתות החברתיות — הצית מחאות נרחבות. 8

מקרה מכונן שהצית הפגנות המונים היה מעצרו של ניזאר בנאת, פעיל חברתי ופוליטי שנודע בביקורת החריפה שמתח על הרשות ברשתות החברתיות. בנאת גם הוביל רשימה פוליטית, "רשימת החירות והכבוד", בכוונה להתמודד בבחירות בתחומי הרשות. מותו של בנאת בידי כוחות הביטחון ביוני 2021 עורר כמה ימי הפגנות שהתפשטו מעירו חברון אל שאר הגדה המערבית. 9 מבחינת הרשות, ההפגנות שבאו בעקבות מותו של בנאת היו קריאת השכמה. התברר כי הרשתות החברתיות הפכו לכלים רבי־עוצמה לערעור סמכותה. הפלטפורמות הדיגיטליות, בפרט, מילאו תפקיד הולך וגדל בעיצוב השיח הפוליטי ובגיוס אופוזיציה. מכאן ואילך תיתן הרשות קדימות להגבלת חופש הביטוי, ותהפוך זאת לנדבך מרכזי בסדר יומה הפוליטי. 10

צעדי הדיכוי של הרשות נבעו מחששה שתפוצה רחבה של תמונות ומידע עלולה לאיים על יציבות השלטון. כדי לצמצם את היקף הביקורת — מדיניות שמבקרים מתארים לא אחת כמשרתת אינטרסים ישראליים 11 — החלה הרשות לאמץ צעדים הפוגעים בחירויות הפרט. כחלק מהדיכוי של ההפגנות עצרה הרשות עשרות עיתונאים שסיקרו את המחאות. 12 המצב עורר ביקורת רחבה על הרשות, בזירה הפנימית ובזירה הבינלאומית. ארגוני זכויות אדם בעולם גינו את מעשיה, וגם האיחוד האירופי הביע התנגדות חריפה. בשנים האחרונות אשררה הרשות אמנות בינלאומיות בדבר חירויות הפרט כחלק ממאמציה הדיפלומטיים להשיג לגיטימציה בינלאומית — נדבך מכריע במאבקה לעצמאות. לאור זאת אפשר היה לצפות שהרשות תהיה רגישה במיוחד לטענות בדבר הגבלת חופש הביטוי ורדיפת עיתונאים. 13

ואולם נראה שהרשות אינה נרתעת מביקורת על ההגבלות שהיא מטילה על חופש הביטוי. עמידות זו נובעת בחלקה מחוסר יכולתה של החברה האזרחית הפלסטינית לאתגר באופן אפקטיבי את צעדי הדיכוי של הרשות. מאז הקמתה התקשתה הרשות לבסס דיאלוג של ממש עם החברה האזרחית הפלסטינית. עם הזמן נחלשה חשיבותה של חברה אזרחית זו, במיוחד בהשוואה לתפקידה המשפיע בתקופה שקדמה לתהליך אוסלו, כשמילאה תפקיד מרכזי בהנחת היסודות לממשל פלסטיני עצמאי. 14 אגודת העיתונאים הפלסטינים, שניסתה למחות נגד צעדי הרשות, נכשלה. איומיה להימנע מסיקור פעילות הממשל לא עוררו זעם ציבורי נגד מקבלי ההחלטות ברשות, שהמשיכו לחסום דיווחים הפוגעים באינטרסים הארגוניים והפוליטיים של מפלגת השלטון פת"ח.

אתגר החמאס

סיבה מרכזית להידוק מסע הדיכוי של הרשות נגד מבקריה היא השבר הפנימי המעמיק בחברה הפלסטינית. הנהגת הרשות בגדה המערבית מודאגת מאוד מניסיון הפיכה פוליטית מצד חמאס. אף שלחמאס אין נוכחות צבאית חזקה ומסודרת בגדה המערבית, יכולותיו התקשורתיות המפותחות מאפשרות לו להפעיל השפעה ניכרת. הרשות חוששת, ובצדק, ממאמצי חמאס להשתמש בתקשורת כדי לטפח סביבה פוליטית עוינת. אף שהגבלות הרשות על חופש הביטוי נועדו לבלום את השפעת חמאס, הן עשויות דווקא לעורר ביקורת ציבורית נוספת ואף לחזק את מעמדו של חמאס בחברה הפלסטינית.

חמאס עושה שימוש אסטרטגי בתקשורת כדי להרחיב את השפעתו בגדה המערבית. הוא עושה זאת באמצעות שידור בערוצי לוויין כמו טלוויזיית אל־אקצא (Al-Aqsa TV) והפעלת רשת של עלונים, עיתונים יומיים וסוכנויות חדשות, שמעניקה לו נוכחות משמעותית בגדה המערבית וברחבי העולם הערבי. כבר במאי 2007 השיק את "פלסטין" (Palestine), עיתון יומי עזתי הזמין גם דיגיטלית לתומכים בחו"ל. האתר המרכזי שלו, המרכז הפלסטיני למידע, יחד עם כלי תקשורת נוספים, משקף זהות לאומית ולא אסלאמית בלעדית. גישה זו מדגישה את הצגתו העצמית של חמאס כתנועה אסלאמית לאומית — עמדה שפורטה עוד יותר במסמך פוליטי מ־2017. 15

בעידן שבו הרשתות החברתיות והמסרים המידיים מאפשרים תקשורת מהירה, האינטרנט הפך לכלי עוצמתי בידי קבוצות כמו חמאס להרחבת השפעתן הפוליטית. כיום, עיצוב התפיסה הציבורית עשוי להיות משמעותי לא פחות — ואולי אף יותר — מן היכולת להפעיל כוח בשטח. סוכנויות חדשות המזוהות עם חמאס, כמו שיהאב (Shihab), גרפו מיליוני עוקבים בפלטפורמות כמו פייסבוק. אולם ב־13 ביולי 2021 הסירה פייסבוק את הדף הפופולרי בערבית של שיהאב, שחמאס השתמש בו כדי לתקוף את ישראל ואת הרשות ולקדם טרור. 16 חרף זאת, שיהאב ממשיכה להפעיל את סוכנות החדשות שלה ב־X (לשעבר טוויטר) ובטלגרם.

יכולות התקשורת החזקות של חמאס אפשרו לו לצבור השפעה פוליטית ניכרת, לתקשר עם קהל תומכיו הקיים, לגייס תומכים חדשים ולעסוק במוביליזציה פוליטית. סוכנות החדשות שיהאב, שממשיכה לפעול בטוויטר, היא פלטפורמה אחת כזו. בנוסף מפעיל חמאס בגדה המערבית כלי נוסף בשם אל־קודס (Al-Quds). מעבר לתקשורת המסורתית, חמאס מסייע לעיתונאים ולפעילים עצמאיים המשתמשים ברשתות החברתיות כדי לקדם עמדות אוהדות כלפי הארגון. 17 חלק מן האנשים הללו הם חברי חמאס או מזוהים עמו, המקדמים בדיסקרטיות את מטרותיו בפלטפורמות האלה.

במהלך העימות בין חמאס לישראל שבא לאחר מתקפת 7 באוקטובר, נחשפו זהויותיהם של כמה עיתונאים המקושרים לזרוע הצבאית של חמאס. כמה מן העיתונאים הללו נטלו חלק פעיל בחדירה ובמתקפות של חמאס ב־7 באוקטובר. בין הבולטים היה חסן אסליח (Hasan Aslih), מנהל אתר החדשות העזתי העצמאי עלם24 (Alam24) וצלם פרילנס עבור AP ו־CNN. 18 דוגמה נוספת היא עיתונאי אל־ג'זירה אוסאמה אבו עאמר (Osama Abu Amer). לפני שהצטרף לאל־ג'זירה עבד כעיתונאי בתחנת הרדיו אל־קודס המזוהה עם חמאס בחאן יונס. ב־7 באוקטובר התלווה אבו עאמר לפעילי חמאס לקיבוץ ניר עוז כדי לתעד את מתקפותיהם. 19 בעת שתיעד את המעשים נפצע אבו עאמר מאש ישראלית. בלי ידיעת ישראל, קטאר סייעה בהעברתו לדוחא לטיפול רפואי. בסוף 2022 החל עיתונאי נוסף של אל־ג'זירה, מוחמד ואסח (Mohammed Wasah), לעבוד עם יחידת חקר האוויר של חמאס ושימש מפקד ביחידת הטילים נגד טנקים שלו. 20

חמאס מנצל את כלי התקשורת שלו בעת עימותים עם ישראל כדי להסית לאי־שקט בגדה המערבית. הוא גם משתמש בפלטפורמות אלה כדי למתוח ביקורת על הרשות בסוגיות אזרחיות וכלכליות, ובהן ניהול תקציב עזה. בנוסף העניק חמאס סיקור נרחב וביקורתי במיוחד למחאות החברתיות בגדה המערבית, ובפרט להפגנות הרחבות שהתעוררו בעקבות חקיקת חוקי הפנסיה והביטוח הלאומי של הרשות. כך ביקש חמאס לקשור שני מקורות עיקריים של מרמור ציבורי: הכשלים הכלכליים של הרשות ומדיניותה הכלכלית המגבילה כלפי רצועת עזה. באמצעות הדגשת שתי הסוגיות הצליח חמאס לגייס פלסטינים נגד הרשות וליצור אקלים פוליטי נפיץ יותר ויותר. בין ינואר 2018 למרץ 2019 הגיבה הרשות למצב זה במעצרם של למעלה מ־1,600 בני אדם אך ורק בשל התבטאויות ביקורתיות, אף שלא ביצעו כל מעשה אלים. ב־2018 הפעילה הרשות גם את חוק מניעת הפשיעה הדיגיטלית והגישה 845 כתבי אישום, רובם נגד פלסטינים שהביעו עמדות ביקורתיות ברשתות החברתיות, ואלה הובילו לסנקציות ולעונשים שונים. 21

הרשות מודעת היטב להשפעה התקשורתית של חמאס, במיוחד ברשתות החברתיות. בפלטפורמות כמו טוויטר (X) חמאס שומר על נוכחות חזקה, כשה־ID שלו מקושר ישירות לאתר המרכזי — המרכז הפלסטיני למידע. 22 הרשות פועלת באופן אקטיבי לצמצום נוכחותו של חמאס בגדה המערבית, בשטח ובמרחב הדיגיטלי כאחד. במיוחד היא מבקשת להגביל את פעילותם של עיתונאים המזוהים עם חמאס או עם ערוצי התקשורת שלו, ואף נוקטת מעצרים כאמצעי שליטה. חמאס נוקט צעדים דומים כלפי עיתונאים ברצועת עזה המזוהים עם כלי תקשורת התומכים ברשות או המתנגדים לאינטרסים הפוליטיים והכלכליים של חמאס. 23 התפתחויות אלה אינן מפתיעות במיוחד לנוכח אופיו הסמכותני של שלטון חמאס ברצועת עזה. ב־2017 עצרה הרשות לשבוע חמישה עיתונאים שעבדו בכלי תקשורת המזוהים עם חמאס. הם שוחררו רק לאחר שעיתונאי המזוהה עם פת"ח שוחרר מכלא בעזה. 24

הדיכוי הפוליטי מצד הרשות שוחק את יסודות הדמוקרטיה וחונק את התפתחותה של חברה אזרחית פעילה ותוססת. אין להתפלא, אפוא, שהציבור הפלסטיני איבד את אמונו בנציגיו הנבחרים ופונה למרחבים וירטואליים ולמדיה דיגיטלית כתחליף למעורבות פוליטית מסורתית. 25

סיכום

הרשות חוקקה חוקים ותקנות המגבילים את חופש הביטוי כחלק מאסטרטגיה מכוונת להתמודדות עם כמה אתגרים פוליטיים. אתגרים אלה כוללים את סופה המתקרב של כהונת מחמוד עבאס, אי־הוודאות בדבר יורשו ושאלות על עתיד הרשות. בתוך אי־יציבות פוליטית, הרשות שקועה במאבקי כוח פנימיים בפת"ח על הירושה, ובו בזמן משתדלת לשמור על הסדר הציבורי ולהגיב לביקורת רחבה על מדיניותה כלפי רצועת עזה

ההגבלות המתרחבות של הרשות על חופש הביטוי מדגישות את החשיבות שהיא מייחסת לתקשורת ככלי לעיצוב דעת הקהל. הנוכחות הגוברת של הביקורת הן ברחוב הן בפלטפורמות המקוונות מטרידה את הנהגת הרשות, ומובילה למאמצים מוגברים להדק את השליטה. באמצעות פגיעה בתקשורת האופוזיציונית הקרינה הרשות עוצמה וטיפחה את התפיסה שאחיזתה בכוחות הביטחון ובמנגנון הפוליטי איתנה. שליטה בתקשורת ובמסרים הן מטרות מרכזיות, כשהרשות מבקשת להישאר נוכחת בזירות הפוליטית והכלכלית ובה בעת לחזק את התמיכה הציבורית במדיניותה. בהתאם, כלי התקשורת של חמאס הפכו למטרות לגיטימיות למעקב, כשהרשות מנטרת שיחים חלופיים ומובילי דעה ברשתות החברתיות.

הקיפאון הפוליטי, הפילוג המתמשך ומאבקי הכוח מול חמאס ברצועת עזה הם גורמים מרכזיים מאחורי המסע האגרסיבי של הרשות נגד כלי תקשורת ומאחורי הגבלותיה על חופש הביטוי. הציבור בגדה המערבית מגיב לצעדים אלה בדרך כלל בהשלמה. אופיו הסמכותני של שלטון הרשות, המתנגש לא אחת עם רצון הציבור בדמוקרטיזציה רחבה יותר, תורם לכך שצעדים אלה עוברים בהתנגדות מינימלית. עם זאת, שתיקה זו זמנית, וכל התפרצות אלימות בגדה המערבית — גם אם תכוון כלפי ישראל — עלולה לאיים על אחיזתו של מחמוד עבאס בשלטון ועל יציבות הרשות כישות פוליטית.

1 . "Palestinian Authority Critic Dies After Arrest," DW, 24 ביוני 2021, https://p.dw.com/p/3vWJv . (נצפה ב־20 באוקטובר 2024).

2 . Yazid Sayigh, Armed Struggle and the Search for a State: The Palestinian National Movement 1949-1993 (Clarendon Press, 1997), 692.

3 . Glenn E. Robinson "The Growing Authoritarianism of the Arafat Regime," Survival 39, 2 (1997): 42-56.‏

4 . Nadav Keren, Owning the Free Media: The Regime and Press During the Early Days of the Palestinian Authority – The Case of AL-Hayat Al-Jadida (Tel Aviv University Press, 2010), 49.

5 . ראו, למשל, 7amleh – The Arab Center for the Advancement of Social Media, https://7amleh.org/2017/08/02/the-full-english-translation-of-the-palestinian-cyber-crime-law/ (נצפה ב־14 באוקטובר 2021).

6 . Harel Chorev, "Palestinian Social Media and Lone-Wolf Attacks: Subculture, Legitimization, and Epidemic," Terrorism and Political Violence 31, 6 (2017): 1287.

7 . 7amleh – The Arab Center for the Advancement of Social Media, https://7amleh.org/2017/08/02/the-full-english-translation-of-the-palestinian-cyber-crime-law/ (נצפה ב־14 באוקטובר 2021).

8 . Dalal Arikat, "Layst Filsatin alati Halmana biha, wa-la Filastin alati w'adana biha, Al-Quds," 14 באפריל 2022, https://www.alquds.com/ar/posts/16348?language=he (נצפה ב־12 בנובמבר 2023).

9 . Yolanda Knell and Nizar Banat, "The Death Shaking the Palestinian Leadership," BBC, 7 בספטמבר 2021, https://www.bbc.com/news/world-middle-east-58400442 (נצפה ב־15 באוקטובר 2021).

10 . Yolanda Knell and Nizar Banat, "The Death Shaking the Palestinian Leadership," BBC, 7 בספטמבר 2021, https://www.bbc.com/news/world-middle-east-58400442 (נצפה ב־15 באוקטובר 2021).

11 . Daoud Kuttab, "An a-Tarjua al-khatir lil-Huriyya al-T'aabir fi Filasitn," Al-Arabi Al-Jadid , 2 באוגוסט 2021 (נצפה ב־4 בספטמבר 2023).

12 . "Palestinian Journalists Claim Pressure by PA Amid Crackdown," Al-Jazeera , 11 באוגוסט 2021, https://www.aljazeera.com/news/2021/8/11/palestinian-journalists-claim-pressure-by-pa-amid-crackdown (נצפה ב־27 באוגוסט 2021).

13 . נעה לנדאו, "הרשימה המלאה: אלה האמנות שהפלסטינים מבקשים להצטרף אליהן במחאה על ההכרה בירושלים", הארץ, 29 בדצמבר 2017, https://www.haaretz.co.il/news/politics/1.5521775 (נצפה ב־31 באוקטובר 2019, בעברית).

14 . Omar Shweiki, "Palestinian Civil Society and the Question of Representation," Bulletin for the Council for British Research in the Levant 7, 1 (2012): 36.

15 . Ido Zelkovitz, "Game of Thrones: The Struggle Between Fatah and Hamas for Political Hegemony in the Palestinian Authority, 2011-2022," Strategic Assessment 25, 2 (2022): 44-47.

16 . Nadda Ossman, "Facebook Blocks Gaza's Shehab News Agency from Its Platform," Middle East Eye, 13 ביולי 2021 (נצפה ב־15 באוקטובר 2021).

17 . " Photojournalists in the Service of Hamas in the Gaza Strip," Meir Amit Intelligence and Terrorism Information Center , https://www.terrorism-info.org.il/app/uploads/2023/12/E_281_23.pdf . (נצפה ב־9 בנובמבר 2024).

18 . שם.

19 . Einav Halabi, "Al Jazeera 'Reporter' Who Filmed Massacre in Nir Oz Loses Leg After Drone Attack in Rafah," Ynet, 14 בפברואר 2024, https://www.ynetnews.com/article/hyie1xqja (נצפה ב־15 באפריל 2024).

20 . Emanuel Fabian, "Al Jazeera Journalist Is Also a Hamas Commander, IDF Says," Times of Israel, 12 בפברואר 2024, https://www.timesofisrael.com/al-jazeera-journalist-is-also-a-hamas-commander-idf-says (נצפה ב־15 באפריל 2024).

21 . "Palestine: No Letup in Arbitrary, Arrests, Torture", Human Rights Watch, 29 במאי 2019, https://www.hrw.org/news/2019/05/29/palestine-no-letup-arbitrary-arrests-torture (נצפה ב־3 ביוני 2021).

22 . Mohhamed Wisam Ammer, "Hamas in Cyberspace: Social Media and Forms of Political Expression," Arab Media & Society אוגוסט, 14 (2023) (נצפה ב־3 בספטמבר 2023).

23 . Amnesty, "Gaza: Journalist Facing Prison Term for Exposing Corruption in Hamas-Controlled Ministry," 25 בפברואר 2019, (נצפה ב־15 ביוני 2021).

24 . Jack Khoury, "Palestinian Authority Release Hamas-Linked Journalists Arrested for 'Harming Public Security'," Haaretz , 15 באוגוסט 2017, https://www.haaretz.com/middle-east-news/palestinians/palestinian-authority-releases-journalists-arrested-for-harming-public-security-1.5442803 (נצפה ב־12 באוקטובר 2021).

25 . Hazem Alamssry, "Digital Democracy as a Mechanism for Achieving Participatory Democracy – The Case of the Palestinian Territories-," Democracy and Security 18, 3 (2022): 263-290.