על נשיא תימן ראשד אל־עלימי להתפטר

מטוסים סעודיים הפציצו עד כה את הכוחות הדרום־תימניים יותר מ־100 פעמים, לאחר שהשליטה הדרום־תימנית התרחבה למחוזות חצרמוות ואל־מהרה. הממשלה הסעודית זועמת על כך שהכוחות הדרומיים הביסו את האחים המוסלמים וקבוצות שבטיות, וביססו שליטה פוליטית מלאה, אחידה ומגובשת בדרום תימן.

במקום לציין אבן דרך שמדחיקה את החות'ים לשוליים ומונעת את התחדשות אל־קאעדה בחצי האי ערב, סעודיה תוקפת את כוח הלוחמה בטרור היחיד במדינה שהוא בר־קיימא ואפקטיבי.

די בכך כדי שוושינגטון ומדינות האזור ישאלו אם סעודיה היא נכס במלחמה בטרור או נטל. יש די ראיות לכך שאל־אסלאח, פלג האחים המוסלמים בתימן, היה שותף להתנקשויות ולהתקפות פיצוץ, ושיתף פעולה בהברחות הן לחות'ים והן לאל־קאעדה בחצי האי ערב. להלכה הוא היה חבר במעמד תקין במועצת המנהיגות הנשיאותית של תימן, אך בפועל מדובר בסוס טרויאני — בדומה לצירוף הקו קלוקס קלאן לארגון גג של ארגוני זכויות אדם.

העובדה שסעודיה מתמקדת בהרג כוחות לוחמה בטרור יותר מאשר בפגיעה בחות'ים מעוררת שאלות אמיתיות על כיוונה ועל אחריותה של הממלכה. הרשויות הסעודיות צודקות בכעסן על ארצות הברית. כשהחות'ים שיגרו מאות טילים וכלי טיס בלתי מאוישים לעבר סעודיה, הנשיא ברק אובמה ובכירי עוזריו נזפו בריאד, הטיפו לזכויות אדם והביעו דאגה באשר לדיוק ההפצצות הסעודיות. אם התלונה של ממשל ארה"ב והתלונה ההומניטרית נגעו לפגיעה בחפים מפשע בעקבות ההפצצות הסעודיות על החות'ים, התגובה של צוותו של אובמה הייתה מוזרה: הם צמצמו את שיתוף המידע המודיעיני כדי להביע את מורת רוחה של וושינגטון — בחירה שהקשתה עוד יותר על הפצצה מדויקת. וגם אם הבסיס הפרוגרסיבי של אובמה התרעם על ההוראה שיורש העצר מוחמד בן סלמאן נתן, לכאורה, לרצוח את ג'מאל חשוקג'י, קצין מודיעין לשעבר שהפך לעיתונאי ולפעיל האחים המוסלמים, אובייקטיבית מצבת זכויות האדם של החות'ים הייתה גרועה בהרבה. התימנים חששו ממחסומי החות'ים בשל השרירותיות של הסחטנות שלהם, האלימות של התעללותם, הסחיטה והגזל שבהם עסקו, והסיכוי שכל התנגדות תסתיים בהוצאה להורג ללא משפט.

דבר אחד הוא שריאד אינה בוטחת בוושינגטון; דבר אחר לגמרי הוא להפוך לבעלת הברית השלישית בחשיבותה של החות'ים, אחרי הרפובליקה האסלאמית של איראן וסולטנות עומאן. סעודיה מתנהגת כיום פחות כשותפה בין־לאומית המחויבת לשים קץ לאיום החות'ים, ויותר כמגן על הטרור — אם לא כפטרונו הישיר.

מוחמד בן סלמאן לא יודה בכך בגלוי. במקום זאת סעודיה מסתתרת מאחורי הבדיה המומצאת שלפיה ראשד אל־עלימי, היושב־ראש הנומינלי של מועצת המנהיגות הנשיאותית שמונתה מחוץ למדינה, ביקש את הסיוע הסעודי. אל־עלימי אולי אדם נעים. יש לו גם ניסיון, הן כשר הפנים לשעבר והן כיועצו של הנשיא המנוח עלי עבדאללה סאלח — אדם שגם הוא ערק בציניות אל החות'ים במרדף אחר כוחו האישי.

ובכל זאת, כנשיא אל־עלימי הוא הונאה. ראשית, הוא מתגורר בריאד ורק לעיתים רחוקות מבקר במדינה שהוא מתיימר להנהיג. הוא אינו שולט בשום שטח. קהל התומכים היחיד שלו הוא קציני המודיעין הסעודים שמורים לו מה לעשות. העובדה שסעודיה מצדיקה את תקיפותיה בבקשה של אל־עלימי מציבה בפני אל־עלימי בחירה: להראות שהוא פטריוט תימני ולהתפטר, או להודות שהוא עושה דברם של הסעודים — פחות נשיא ויותר מושל קולוניאלי בפוטנציה. שום נשיא לגיטימי לא היה מאשר תקיפות אוויריות סעודיות נגד חברי ממשלה תימנים אחרים או נגד כוחות ביטחון המגנים על שטח תימן מפני החות'ים הנתמכים בידי איראן ומפני אל־קאעדה בחצי האי ערב, ובכל זאת זה בדיוק מה שהרשויות הסעודיות טוענות כיום שאל־עלימי עשה.

ברור שאל־עלימי מחזיק בתפקידו בשל הנוחות והפנסיה. אם יתפטר, הוא יהיה כמו עבד־רבו מנסור האדי לפניו וייהנה מפרישה מפוארת בסעודיה. מה שעומד כעת על הכף הוא המורשת של אל־עלימי. אם לא יתפטר במחאה על הריגת הכוחות הדרומיים בידי סעודיה, הרי שהוא מאשר בפועל את המעשה. הוא מסמן שהוא מעדיף להגן על האחים המוסלמים כדי לשמח את התורמים הסעודים, במקום לשרת את העם התימני ולהבטיח את קיומה של המדינה התימנית.

ייתכן שסעודיה תארח מפגש של כל הסיעות כדי לנסות להכתיב סדר חדש. כל הסכם שתנסה לכפות יהיה הונאתי וריק כמו הסכם שטוקהולם מ־2018, שהתיימר לסיים את חנק החות'ים על חודיידה. שר החוץ התימני חאלד אל־ימני התפטר בשל אותה הונאה ולא היה מוכן להשאיל לה את שמו. העובדה שאל־עלימי אינו עושה כן חושפת אותו כאדם בעל אופי פחוּת בהרבה, המתגלה כמבוכה לכל התימנים.